במהלך משבר הקורונה, האינטרנט מתגלה ומסתמן כפלטפורמת-על שבכוחו לסייע לבני האדם להישאר מחוברים לסביבה. עם זאת, המגיפה המתחוללת זירזה משמעותית את התלות המוגזמת והכרונית של ילדים ומתבגרים באינטרנט, ברשתות חברתיות ובכלים דיגיטליים. התמכרות זו יכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, דרך שוטטות בלתי פוסקת ברשת או בשימוש אינטנסיבי במשחקי מחשב, רשתות חברתיות או תכנים פורנוגראפיים (Nebhinani et al., 2018).
כתגובה להנחיות והגבלות ממשלתיות, כמו בידוד, ריחוק חברתי וסגירת בתי ספר, גובר החשש בקרב הורים, מורים ואנשי מקצוע בקשר לזמני הבהייה במסכים. למעשה, המעבר מהוראה מסורתית בכיתה ללמידה מרחוק יצר דילמה קשה עבור הורים: האם וכיצד להגביל את זמן המסך של הילדים? למרבה הצער, הורים רבים מוותרים מראש, או מפסידים במאבק. שכן, בתי הספר דורשים מתלמידים להיות במצב מקוון, בני נוער נוטים לתקשר דרך אפליקציות שונות, תרבות הצריכה והבידור נמצאת ברובה במסכים ואף התלות במסכים ממזערת את הסיכויים להידבק בנגיף.